החלטה בתיק ת"א 36236-11-10

לפני בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה.

בין הצדדים נחתם הסכם להקמת יחידות דיור. על פי ההסכם, על כל צד היה לשאת בעלויות הפרויקט בהתאם לחלקו היחסי בו. עוד הוסכם  כי הניהול ייעשה באמצעות ועדה אשר תורכב מנציגי שני הצדדים.

לטענת התובעת, חרף האמור בהסכם, נאלצה, בסופו של יום לשאת בחלקה של הנתבעת בתשלום היטל ההשבחה. עוד טוענת היא כי על אף שניהול הפרויקט נעשה , ברובו, באמצעות נציג מטעמה, גילתה שהנתבעת נטלה לקופתה כספים המיועדים לפרויקט המשותף.  לפיכך, עותרת התובעת, בין היתר, לתשלום דמי הניהול, תשלום דמי שימוש בגין שימוש שעשתה הנתבעת במשרדי השותפות וכן תשלום היטל ההשבחה.

טענות המבקשת, בתמצית-

כעת, עותרת המבקשת- הנתבעת, לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה בגובה של 10% מסכום התביעה, קרי- 250,000 ש"ח.

לטענתה, הואיל וניתן לאחרונה פסק דין כנגד הנתבעת בו חויבה לשלם סכום של 32,000,000ש"ח נושאי ריבית והצמדה- קיים חשש ממשי כי לא תוכל לשאת בהוצאותיה במידה ותידחה התביעה כנגדה. עוד מטעימה היא כי קיים פסק דין חלוט כנגד מנהל המשיבה, המחייבו בתשלום של 5,500,000 ש"ח וכי משרדי המשיבה נסגרו זה מכבר.

כך, טוענת המבקשת כי על פי סעיף 353א' לחוק החברות, הנטל להוכחת יכולתה הכלכלית לשאת בהוצאות מוטל על כתפי המשיבה. משמצבה הכלכלי קשה ואף סיכויי התביעה אינם גבוהים- יש לחייבה בהפקדת ערובה, בהתאם לחוק.

טענות המשיבה, בתמצית-

מנגד, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות.

בפתח דבריה, מבהירה המשיבה כי בענייננו, לא חלה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי , כי אם סעיף 353 לחוק  החברות בלבד, אשר אינו מקנה האפשרות למחיקת התביעה, כי אם לעיכובה עד להפקדת הערובה. עוד טוענת היא לשיהוי בהגשת הבקשה, אשר עליה להיות מוגשת בסמוך לפתיחת ההליך, אולם הוגשה רק כעת- בחלוף שלוש שנים מפתיחתו.

עוד טוענת המשיבה כי סעיף זה מקנה אמנם שיקול דעת לבית המשפט, באשר לאפשרות לחיוב בהפקדת ערובה, אולם אין בית המשפט מחויב לעשות כן מקום בו יימצא כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב זה.

לגופם של דברים- טוענת המשיבה כי פסק הדין כנגדה טרם הפך חלוט. עוד טוענת היא כי הפקידה בקופת בית המשפט סכום של 50,000 ש"ח לצורך הבטחת עיקול שניתן לטובתה, אולם משהופקדו ערבויות אישיות מטעם המבקשת תחת העיקולים, אשר בוטלו, לא הושב הכסף ולפיכך, יכול לשמש לצורך תשלום הוצאות המשפט.

יתירה מזו- לעמדת המשיבה, סיכויי התביעה הינם גבוהים- ומפנה להחלטה בבקשה למתן צו עיקול זמני,  וזכות גישתה לערכאות, אותה בוחן בית המשפט במסגרת החלטתו- אלו מביאים, לשיטתה, לדחיית הבקשה.

תשובת המבקשת, בתמצית-

בתשובתה, טוענת המבקשת כי אין המשיבה יכולה להיבנות מסכום כסף שהופקד בקופת בית המשפט, ואשר משמש כבטוחה לנזקים שעלולים להיגרם כתוצאה מן העיקול או הערבויות האישיות וממילא- לא הוכיחה קיומו של סכום זה. זאת ועוד, אין די בסכום של 50,000 ש"ח על מנת להוות ערובה מספקת, בשים לב לסכום התביעה.

באשר לטענת השיהוי, מבהירה המבקשת כי הבקשה הוגשה רק כעת, נוכח פסקי הדין שניתנו אך לאחרונה וכן היות והצדדים היו מצויים בעיצומו של מו"מ לצורך הידברות. כן, אין בכך טעם לפגם שכן על אף חלוף הזמן, מצוי ההליך בשלביו המקדמיים בלבד.

כן, מדגישה המבקשת כי אין הבקשה מוגשת מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי וכי זאת מתייחסת אך לבקשתה כי במידה ולא תופקד הבקשה- תימחק התביעה ולא תעוכב.

לסיום, מבהירה המשיבה כי על זכות הגישה לערכאות להיות מאוזנת עם זכות הנתבע להיפרע בגין הוצאותיו. לפיכך, עותרת היא לחיוב  המשיבה בהפקדת ערובה בסכום של 250,000 ש"ח וכן כי בירור התובענה יעוכב עד להפקדת הערובה.

דיון והכרעה-